If he swore to annul a precept, and did not annul it, he is exempt; to fulfil [a precept], and did not fulfil it, he is exempt; though logically [in the second instance] He should have been liable, as is the opinion of R. Judah b. Bathyra: [for] R. Judah b. Bathyra said: now, if for an optional matter, for which he is not adjured from Mount Sinai, he is liable; for a precept, for which he is adjured from Mount Sinai, he should most certainly be liable! They replied to him: no! If you say that for an oath in an optional matter [He is liable] it is because [Scripture] has in that case made negative equal to positive [for liability]; but how can you say that for an oath [to fulfil] a precept [He is liable], since [Scripture] has not in that case made negative equal to positive, for if he swore to annul [a precept], and did not annul it, he is exempt

שבועות 3.6
נשבע לבטל את המצוה, ולא ביטל-- פטור; לקיים את המצוה, ולא קיים-- פטור׃ שהיה בדין שיהא חייב, דברי רבי יהודה בן בתירה׃ אמר רבי יהודה בן בתירה, מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיניי, הרי הוא חייב עליה-- מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיניי, אינו דין שיהא חייב עליה׃ אמרו לו, לא, אם אמרת בשבועת הרשות, שכן עשה בה לאו כהין-- תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהין, שאם נשבע לבטל ולא ביטל, פטור.

`I swear I shall not eat this loaf; ` `I swear I shall not eat it; ` `I swear I shall not eat it; ` and he ate it, he is liable only once. This is the oath of utterance, for which one is liable, for its wilful transgression, stripes; and for its unwitting transgression, a sliding scale sacrifice. For a vain oath one is liable for wilful transgression, stripes; and for unwitting transgression one is exempt

שבועות 3.7
שבועה שלא אוכל כיכר זו, שבועה שלא אוכלנה, שבועה שלא אוכלנה, ואכלה-- אינו חייב אלא אחת׃ זו היא שבועת ביטוי-- שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד; שבועת שוא-- חייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור