Audio by Rabbi Avrohom Zucker

At first it was the practice to allow a man to gather the largest wood, stones and herbs from his field as he was allowed to do from the field of his fellow. When the transgressors multiplied, permission was only given to collect them from another`s field, provided it was not [pre-arranged] as bestowing a mutual favour. It goes without saying that no stipulation could be made therewith for maintenance. 

 מ שביעית 4.1
בראשונה היו אומרין, מלקט הוא אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו, כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו, הגס הגס משרבו עוברי עבירה, התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה, שלא בטובה, ואין צורך לומר שיקצץ להן מזונות
A field from which thorns had been removed may be sown in the eighth year; but if it had been improved upon, or cattle had been allowed to live thereon, it may not be sown in the eighth year. If a field had been improved upon in the Seventh Year, Beth Shammai say: its fruits may not be eaten, but Beth Hillel say: they may be eaten. Beth Shammai say: fruits of the Sabbatical Year may not be eaten as a favour, but Beth Hillel say: they may be eaten, whether they be regarded as a favour or otherwise. R. Judah says: the statements must be reversed; for this is one of the instances where Beth Shammai are the more lenient and Beth Hillel the more rigorous.  מ שביעית 4.2
שדה שנתקווצה, תיזרע במוצאי שביעית; שניטייבה או שנידיירה, לא תיזרע במוצאי שביעית שדה שניטייבה-- בית שמאי אומרים, אין אוכלין פירותיה בשביעית; ובית הלל אומרים, אוכלין בית שמאי אומרים, אין אוכלין פירות שביעית בטובה; ובית הלל אומרים, בטובה ושלא בטובה רבי יהודה אומר, חילוף הדברים, זו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל

Click here for the hebrew/english of Perek 4 from