If a man makes a Nazirite vow whilst in a graveyard, then even if he remains there for thirty days, these are not reckoned, and he does not have to bring the sacrifice [prescribed] for ritual defilement. If he leaves it and re-enters, [the period] is reckoned, and he must bring the sacrifice [prescribed] for defilement. R. Eliezer said: not [if he re-enters] on the same day, for it says, but the former days shall be void, [implying] that there must be `former days`

 נזיר 3.5 
מי שנזר והוא בין הקברות-- אפילו הוא שם שלושים יום-- אינן עולין לו מן המניין, ואינו מביא קרבן טומאה׃ יצא ונכנס-- עולין לו מן המניין, ומביא קרבן טומאה׃ רבי אליעזר אומר, לא בו ביום-- שנאמר ''והימים הראשונים ייפלו''  (במדבר ו,יב) , שהיו לו ימים ראשונים

If a man vows a Naziriteship of long duration and completes it and then arrives in the land [of Israel], Beth Shammai say that he is a Nazirite for thirty days, but Beth Hille Say that his Naziriteship commences again as at first. It is related that Queen Helena, when her son went to war, said: `if my son returns in peace from the war, I shall be a Nazirite for seven years. Her son returned from the war, and she observed a Naziriteship for seven years. At the end of the seven years, she went up to the land [of Israel] and Beth Hillel ruled that she must be a Nazirite for a further seven years. Towards the end of this seven years, she contracted ritual defilement, and so altogether she was a Nazirite for twenty-one years. R. Judah said: she was only a Nazirite for fourteen years.

 נזיר 3.6 
מי שנזר נזירות מרובה, והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ-- בית שמאי אומרין, נזיר שלושים יום; בית הלל אומרין, נזיר כתחילה׃ מעשה בהילני המלכה, שהלך בנה למלחמה, ואמרה אם יבוא בני מן המלחמה בשלום, הריני נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה, והייתה נזירה שבע שנים; ולסוף שבע שנים, עלת לארץ׃ והורוה בית הלל, שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות; ולסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה׃ אמר רבי יהודה, לא הייתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה