| 5:16 The body of a woman: every part that
is her practice to cover, if one handbreadth (1) is uncovered, and also
the hair of a married woman which is her practice to cover, if there
becomes uncovered part from these this is considered like the case of a
man's genital organs. There is no difference between if it is one's wife
or another woman. However, regarding (being seen by another) woman, this
is not regarded as nakedness. The sound of a song from a woman is also
considered like nakedness. (2) In any case, in an emergency, when (for
example) he hears women singing, and he is unable to stop it, he must
not give up, because of that, from reading the Shema, and prayer 3 and
(the study of) Torah, rather he should exert himself and concentrate all
his attention upon the holy matters with which he is occupied and pay no
heed to her.
(1) A hand-breadth is about 3 inches (8 cm), or 9.6 cm according to the Hazon Ish. (2) Concerning holy matters such as reading the Shema, etc. 3) Such as one's silent Shemoneh Esreh (Amidah). |
גוף האשה כל מקום שדרכה להתכסות אם נתגלה שם שיעור טפח וכן שערות של אשה נשואה אשר דרכה לכסותן אם נתגלה קצת מהן חשוב כמו ערוה לגבי איש ואין חילוק בין שהיא אשתו או אשה אחרת אבל לגבי אשה לא חשיבי כמו ערוה קול זמר מאשה חשוב גם כן ערוה ומכל מקום בשעת הדחק שהוא שומע נשים מזמרות ואי אפשר לו למחות לא יתבטל משום זה מקריאת שמע ותפלה ותורה אלא יתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה |
| 5:17 If his heart could view his genital
organs (1) even though his nakedness is covered, for example, he is
wearing a robe, also in this case he is not allowed to say any holy
matters. Rather he needs to be dressed in trousers which are tight on
his body, or put on a belt, or place his arm on the robe in order to
make a separation between his heart and his sexual organs. A woman does
not need (to do) this.
(1) That is, if no garment or girdle separates the upper part of the body from the lower. |
אם לבו רואה את הערוה שלו אף על פי שהערוה היא מכוסה כגון שהוא לבוש בחלוק גם כן אסור לו לומר כל דבר שבקדושה אלא צריך להיות לבוש במכנסים שהם מדובקים על גופו או יאזור באיזור או יניח זרועותיו על חלוקו כדי להפסיק בין לבו לערותו ואשה אינה צריכה לזאת |
| 6:1 Before one (says) blesses any blessing,
he needs to know which blessing it is that he needs to bless, so that at
the time he mentions the name (of G-d), blessed be He, which is the main
part of the blessing, one knows what will be the (blessing's) end. It is
forbidden to do any (other) thing at the time one blesses; and one must
not bless hurriedly; but pay attention to the meaning of the words. And
this is (what is) said in the ''Book of the Pious'' : ''When one washes
ones hands, or blesses over the fruit, or over everyday commandments
which are familiar to everybody, one must pay attention to bless by the
name of his Creator, who was wonderfully kind to him and gave him the
fruit or the bread, to get enjoyment from them, and commanded him about
this commandment. One should not do it like a person who does something
out of (sheer) habit, bringing (the) words out of his mouth without
rational (intention) in his heart. On account of this, the anger of G-d
was aroused, and He sent (us a message) by (His Prophet) Isaiah, and
said: (1) 'Since this people draw near, and with their mouths and with
their lips do honor Me, but their hearts they have distanced from Me,
and their fear of Me is as a commandment (by rote only) learned.' The
Holy One, blessed be He, said to Isaiah: 'Look at the deeds of My
children, which are only for appearance, and hold on to it just as a man
holds to and practices the customs of his forefathers himself; they come
to My house and pray before Me the fixed prayers, as the customs of
their fathers, but not with their whole hearts; they wash their hands
and bless over the washing of their hands; they cut (a piece of bread)
off and bless ''who brings forth ..''; they drink and bless as if this
is usual to them; but at the moment they bless they do not intend to
bless Me.' Therefore, His anger was aroused, and He swore by His great
name to destroy the wisdom of their wise men, who know Him and bless Him
because of (routine) custom, but not with (true) intention; as it is
written: (2) 'Therefore, behold, I will do yet farther ... so that the
wisdom of their wise men shall be lost,' etc. Therefore the Sages
warned, concerning this matter, and said: (3) 'Do things for
themselves,' etc." end (from the Book of the Pious) of the quote. It is
proper for a man that he should accustom himself to say the blessings
out aloud, because (hearing one's) voice awakens the concentration.
(1) Isaiah 29:13 (2) Isaiah 29:14 (3) Nedarim 62a |
קודם שיברך איזה ברכה צריך הוא לדעת איזה ברכה שהוא צריך לברך כדי שבשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים ואסור לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך ולא יברך במהירות אלא יכוין פירוש המלות וזה לשון ספר חסידים כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל האדם יכוין לבו לברך בשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וצוהו על המצוה ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל דבר זה חרה אף ה ושלח ביד ישעיה ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה ראה מעשי בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו באים בביתי ומתפללים לפני תפלות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם הם מנקים את ידיהם ומברכין על נטילת ידים ובוצעים ומברכין ברכת המוציא שותים ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם אף בעת שהן מברכין אינן מתכונין לברכני לכן על כן חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו ומברכים אותו במנהג ולא בכוונה דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף כו ואבדה חכמת חכמיו כו לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו עשה דברים לשם פועלם וכו עד כאן לשונו וראוי לאדם שירגיל את עצמו לומר את הברכות בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה |
To subscribe click here.