Audio by Ushy Fried

48:1 Bread which is from the five species of grain1 but is the kind (termed) a ''sweet roll''.2 If one eats from it less than the measure of a normal meal,3 there is no need to wash hands (before eating) or bless over it ''Who brings forth...'', rather ''the creator of different kinds of food'' and after (eating) ''on the sustenance''. However, if one ate from it the measure of a normal meal it is considered as regular bread. One must wash hands (before eating), bless ''Who brings forth...'' over it, and afterwards say grace.

1) Wheat, barley, rye, oats, and spelt. 2) lit.; bread in pockets - a category which includes cakes, pies, and ''mezonot bread'' - and is not considered as bread. 3) See Law 3, below.

לחם שהוא מחמשת מיני דגן אלא שהוא פת הבאה בכיסנין אם אוכל ממנו פחות משיעור קביעות סעודה אינו צריך נטילת ידים ואין מברכין עליו המוציא אלא בורא מיני מזונות ולאחריו על המחיה אבל אם אוכל ממנו שיעור קביעת סעודה אזי דינו כלחם גמור צריך נטילת ידים ומברכין עליו המוציא ולאחריו ברכת המזון
48:2 What is a ''sweet roll'' ? Some (authorities) say that this is pastry (dough) made like pockets that are filled with fruit, or meat, or cheese,1 and the like; also, (dough) that is baked like pies. Other (authorities) say that it is dough that was kneaded with oil, or mixed with honey, or milk, or eggs, or other fruit juices, even if it also had water mixed in, as long as (the water) is less.2 We accept the leniencies3 of both these opinions4 and keep both these types as ''sweet rolls''.

1) The Shulchan Aruch HaRav 168:10 and the Mishna Berurah 168:94 maintain that meat pies, cheese pies, or vegetable pies that are eaten as the basis of a meal are not considered to be ''sweet rolls''. 2) Than the other juices. 3) In his Piskei Siddur, Rav Shneur Zalman of Liadi states that a G-d-fearing person should eat ''sweet rolls'' only in the midst of a meal in which he has eaten bread. 4) The Shulchan Aruch HaRav 168:12 and the Mishna Berurah 168:35 also quote a third opinion, which defines this type of food as crackers.

מהו פת הבאה בכיסנין יש אומרים שהוא פת שנעשה כמין כיסים ממולא בפירות או בבשר או בגבינה וכיוצא בו וכן כשנעשה כמו פשטידה ויש אומרים שהוא פת שנילוש בשמן או בשומן בו בדבש או בחלב או בבצים או בשאר מי פירות אפילו עירוב בו גם מים אלא שהוא המועט ואנן נקטינן כדברי שניהם להקל ומחזיקין אלו ואלו לפת הבאה בכיסנין
48:3 The measure of a normal meal is not determined individually, but rather by the majority of people - what they would normally eat at an afternoon meal, or an evening meal, to be satisfied.1 If a person eats this quantity even though he (personally) is not satisfied, in any case, the laws of bread apply. If one eats a ''sweet roll'' with other foods, (one asks) would also others who ate this as a meal be satisfied ? If one ate without other foods a small amount and was satisfied, and others if they ate this would not be satisfied unless they ate it together with other foods and (then were) satisfied, the laws of bread (on what one ate) still apply.2

1) The concept of eating to the point of satisfaction is significant regarding this law and many of the others mentioned in this chapter. When a person eats to the point of satisfaction, the obligation to say grace takes on the severity of a Torah command. Thus, the ruling ''one must adopt stringencies in cases regarding doubt concerning a Torah command'' applies. In contrast, if one has not eaten to the point of satisfaction, the obligation to say grace is only Rabbinic in origin. Hence, leniency may be exercised in cases of doubt. 2) There are many opinions among the Sages concerning the exact amount implied by the ''the measure of a normal meal''. The Piskei Siddur of Rav Shneur Zalman of Liadi and the Mishna Berurah 168:24 maintain that one should not eat more than a quantity equal to four k'beitzim of ''sweet rolls'', except in the midst of a meal in which one has eaten bread.

שיעור קביעת סעודה לאו בדידיה משערינן אלא ברוב בני אדם כמה שרגילין לאכול בסעודת צהרים או בסעודת ערב לשבוע אם הוא אוכל כשיעור זה אף על פי שאינו שבע מכל מקום דינו כמו לחם ואם אוכל פת זה עם לפתן משערין גם כן אחרים אם היו אוכלין אותו בלפתן היו שבעים ואם אוכל בלא לפתן שיעור קטן והוא שבע ואחרים אם היו אוכלין כך לא היו שבעים אלא שאם היו אוכלין אותו עם לפתן היו שבעים הוי ליה גם כן דין לחם