|
34:15 A person should always distance himself from charity, accepting difficulty
rather than needing (the assistance) of others. So stated our sages, of blessed
memory:1 ''Make your Sabbath like a weekday, but don't seek assistance from
others.'' Even if he was an honoured Torah Sage who became poor, he should
involve himself in a profession, even a menial profession, rather than needing
help from others.
1) Shabbat 118a. |
לעולם ירחיק אדם את עצמו מן הצדקה ויגלגל עצמו בצער שלא יצטרך לבריות וכן צוו חכמינו זכרונם לברכה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואפילו היה חכם מכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ואל יצטרך לבריות |
|
34:16 Anyone who doesn't need to accept charity, but deceives people and
takes, will not die before he (does) need public assistance.1 However,
anyone who needs to receive charity and cannot live unless he takes it -
e.g., an older man, a sick person, or someone suffering from privation -
and out of pride, refuses to take it is considered as a murderer and is
liable for his life. All he has for his pain is sin and iniquity.
However, anyone who needs to take (charity) and refrains, and enters
into poverty living a life of privation rather than burdening the public
will not die before he is able to support others.2 About him it was
said:3 ''Blessed is the man who trusts in G-d...''
1) As punishment. 2) As a reward. 3) Jeremiah 17:7. |
כל מי שאינו צריך ליטול מהצדקה ומרמה את הבריות ונוטל אינו מת עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול כגון זקן או חולה או בעל יסורין ומגיס דעתו ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו ואין לו בצערו אלא עונות וחטאים וכל מי שצריך ליטול ומצער עצמו ודוחק את השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הציבור אינו מת עד שיפרנס אחרים ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו |
|
35:1 Dough (to make a loaf) from (one of) the five species of grain1
must have challah separated from it. Before we separate challah, the
following blessing is said: ''Blessed are You, G-d, our Lord, King of
the Universe who sanctified us with His commandments and commanded us to
separate challah''. One takes2 a piece, the size of an olive, from the
dough and burns it in fire. It is customary to burn this (portion) in
the (same) oven in which the dough is baked.3
1) Wheat, barley, oats, rye, and spelt. 2) The Misgeret Hashulchan 1 writes that it is also proper to designate the separated dough verbally as challah. 3) This practice should not be followed in Eretz Yisrael, where different rules apply to the dough separated as challah. | עיסה מחמשת מיני דגן חייבת בחלה קודם שמפרישין החלה מברכין ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה ונוטלין כזית מן העיסה ושורפין אותה באש והמנהג לשרפה בתנור שיאפו שם את הלחם |
To subscribe click here. To unsubscribe click here..