|
29:15 One who sees that a friend has sinned or is proceeding on an improper path
is commanded to try to return him to the correct behavior, and to inform him
that he is sinning by his wicked acts, as we are commanded:1 ''You shall surely
rebuke your friend''. One who rebukes a friend, whether about wrongs committed
between man and man or about wrongs committed against G-d, should rebuke him in
private. He should speak to him gently, in a soft tone. He should explain to him
that he is saying these things only for his benefit, to allow him to acquire a
portion in the world to come. Whoever has the opportunity to protest (against
the committing of a sin) and fails to do so is considered responsible for that
sin, since it was possible for him to protest.2
1) Leviticus 19:17. 2) And he did not. |
הרואה את חברו שחטא או שהלך בדרך לא טוב מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך והמוכיח את חברו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי עולם הבא וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון זה כיון שהיה אפשר לו למחות |
|
29:16 The above applies when one feels that he will be listened to.
However, if one knows that he will not listen, it is forbidden to rebuke
him,1 as Rabbi Illai said in the name of Rabbi Eliezer, (the son of)
Rabbi Shimon:2 ''Just as it is a mitzvah for one to make a comment which
will be heeded, it is a mitzvah for one not to make a comment which will
not be heeded.'' Rabbi Abba said: "It is an obligation (to remain
silent), as it is said:3 'Do not rebuke a jester, lest he scorn you;
rebuke a wise man and he will love you' ''
1) This applies only when the prohibition is not explicit and obvious in the Torah. However, in the latter case one is obligated to rebuke a colleague, even when it is likely that the rebuke will not be heeded. (Shulchan Aruch HaRav 608:5, Mishna Berurah 608:7,8). 2) Yevomot 65b. 3) Proverbs 9:8. |
במה דברים אמורים כשהוא מדמה שישמע לו אבל אם יודע בו שלא ישמע לו אסור להוכיחו דאמר ר' אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך |
|
29:17 One is forbidden to embarrass his friend, whether by one's
statements or by one's deeds. Surely this applies in public. Commented
our Sages, of blessed memory:1 ''A person who embarrasses a friend in
public will not receive a portion in the world to come.'' Further said
our sages, of blessed memory:2 It is preferable for a person to allow
himself to be thrown into a fiery furnace than to embarrass his friend
in public, as is related:3 ''She was being brought out (to be executed)
and she sent the (articles) to her father-in-law, saying: 'By the man to
whom these belong, was I made pregnant.' She did not explicitly tell him
(that he was responsible), rather just hinted, (thinking): 'If he
admits, fine. If not, I will not publicize the matter.' '' Therefore, a
person should take great care not to embarrass his friend in public,
whether great or small. Similarly, he should not refer to him by a name
which will embarrass him, or relate, in front of him, something which
will embarrass him. Even if he has wronged him and must rebuke him, he
should not shame him, as it is said:4 ''Do not bear a sin because of
him.'' The above applies to matters between man and man. However, with
regard to matters (between man) and G-d, if a person does not repent
after being rebuked privately, he may be shamed in public and his sin
should be publicized. He may be shamed to his face, disgraced, and curse
him until he improves his behavior; as the prophets did to the Jews.
This is not (considered) as vexing (a person) through speech, For (that
prohibition) is stated:5 ''Do not wrong your colleague.'' And
interpreted our sages, of blessed memory:6 ''your colleague'' to be ''a
person who joins you in Torah and mitzvot.'' The Torah forbids wronging
such a person, and not one who transgresses the mitzvot and does not
repent after being rebuked privately in a gentle manner.
1) Bava Metzia 58b. 2) ibid. 59a. 3) Genesis 48:25 about Tamar and Yehuda. 4) Leviticus 19:17. 5) Leviticus 25:17. 6) Bava Metzia 59a. |
אסור לאדם לבייש את חברו בין בדיבור בין במעשה וכל שכן ברבים ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה נוח לאדם להפיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים שנאמר היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ולא אמרה לו בפירוש אלא ברמז אם יודה יודה ואם לאו לא תפרסמו לפיכך צריך האדם להזהר מאד שלא לבייש את חברו ברבים בין קטן בין גדול ולא יקרא אותו בשם שהוא בוש ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו ואם חטא כנגדו והוא צריך להוכיחו לא יכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו אבל בדברי שמים אם לא חזר כשהוכיחו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל ואין בו משום אונאת דברים שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ופירשו רבותינו זכרונם לברכה עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות הזהירה התורה על אונאתו ולא על העובר עליהן ולא חזר בו לאחר שהוכיחוהו בסתר ובלשון רכה |
To subscribe click here. To unsubscribe click here.