|
195:13 A child who lost a relative, even if he hadn't yet reached (the
age of) education,1 we tear (for him) a small rent, so that he can show
his grief, and to mourn. If he's reached (the age of) education it's a
mitzvah (for him) to tear just like an adult.
1) The age when one starts training him in the commandments. Usually from 5-6 years old. |
קטן שמת לו מת אפילו לא הגיע לחינוך מקרעין לו קריעה קצת משום עגמת נפש להרבות האבל ואם הגיע לחינוך מצוה לקרוע כמו גדולים |
|
195:14 On Hol Hamoed the custom in these countries1 is not to tear,
except on one's father or mother, whether on the day of burial or on
hearing the news, even for delayed news.2 However, if one's father or
mother died on the festival, since the tearing was put off, one doesn't
tear on Hol Hamoed, until after the festival, when one begins to mourn.
On the rest of the relatives one doesn't tear during Hol Hamoed until
after the festival, however, if one heard on Hol Hamoed timely news,
that after the festival will become delayed news, in this case, one may
tear on Hol Hamoed. (The prohibition on scratching and cutting the skin
over a dead person is written in Chapter 169.)
1) The author of the Kitzur, Rabbi Shlomo Ganzfried, lived in Ungvar, Hungary so the reference is to Eastern Europe. 2) See Chapter 206. | בחול המועד נוהגין במדינות אלו שאין קורעין כי אם על על אביו ואמו בין ביום הקבורה בין ביום השמועה ואפילו בשמועה רחוקה אך אם מתו אביו ואמו ביום טוב הואיל ונדחה הקריעה לא יקרע בחול המועד עד לאחר הרגל כשמתחיל להתאבל ועל שאר קרובים אין קורעין בחול המועד עד לאחר הרגל אך אם שמע בחול המועד שמועה קרובה שלאחר יום טוב תהא רחוקה בכהאי גונא יקרע בחול המועד איסור שריטה וקרחה על המת כתוב בסימן קס''ט |
|
196:1 One who has lost a relative that he is obliged to mourn for, he is
now an ''Onan''1 until after the burial. He shouldn't behave in a
frivolous manner, so that it won't be said about the deceased that he
was a simple-minded person, therefore he's not bothered with burying
him, and mourning him, and is not troubled by his death. This is a great
shame to the deceased, and is in the category of ''mocking the
departed'', rather he should show to everyone, that he is troubled and
fearful over his death and his burial. He shouldn't eat in the same room
as the deceased, but in another room. If he doesn't have another room,
he should eat in a friend's house. If he doesn't have a friend's house,
he should erect, in front of the deceased, a partition ten hands-breadth
high, without an opening below of more than three hands-breadth, and it
will be able to stand against the wind. If he doesn't have anything to
make a partition, he should turn his face to one side and eat. Anyhow,
even if he's in another city, he doesn't have an elaborate meal, rather
a simple meal. He shouldn't eat meat nor drink wine.
1) ''One who feels grieved''. |
מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו הרי זה אונן עד לאחר הקבורה שלא ינהוג קלות ראש כדי שלא יאמרו על המת שהיה אדם קל ולכן אין זה טרוד בקבורתו ובאבלו ואינו חושש במיתתו וזה גנאי גדול להמת והוא בכלל לועג לרש אלא יתראה לכל שהוא טרוד ונבהל על מתתו וקבורתו לא יאכל בהחדר שהמת בו אלא בחדר אחר ואם אין לו חדר אחר יאכל בבית חבירו ואם אין לו בית חבירו יעשה בפני המת מחיצה גבוה עשרה טפחים ולא יהא פתוח תחתיה שלשה טפחים ותהא ראויה לעמוד בפני הרוח ואם אין לו דבר לעשות בו מחיצה מחזיר פניו ואוכל בין כך ובין כך ואפילו הוא בעיר אחרת אינו מסב ואוכל דרך קביעות אלא דרך ארעי ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין |
To subscribe click here. To unsubscribe
click here
To learn about our program for Mishna Yomis
click here