|
193:9 An invalid who lost a relative, we don't inform him, so as not to
worry him. Even if he was told, we don't tell him to tear (his garment)
in case this increases his distress. One shouldn't weep or mourn the
dead1 in his presence, whether on his deceased or on a dead stranger,
even though he wasn't his relative, lest he fears that he too will die.
We silence (any who came to) comfort the mourners in his presence.
1) By recounting stories about them. |
חולה שמת לו מת אין מודיעין לו שלא תטרף דעתו עליו ואפילו נודע לו אין אומרים לו לקרוע שמא תגדל דאגתו ואין בוכין ואין מספידין בפניו בין על מתו בין על מת אחר אף על פי שאינו קרובו פן יפחד שגם הוא ימות ומשתיקין את המנחמין בפניו |
|
193:10 We don't visit one who has an intestinal illness because of his
shame,1 and nor one with eye problems nor one with a headache.
Similarly, any invalid whose illness has got very bad and he has trouble
with his speech, we don't visit him personally but enter the house porch
and ask after him, whether he needs anything in particular, and hearken
to his distress and request mercy for him.
1) He may have diarrhea and not be able to keep himself clean. | אין מבקרין לא לחולי מעיים משום כיסופא ולא לחולי העין ולא לחולי הראש וכן כל חולה דתקיף ליה עלמא וקשה ליה דיבורא אין מבקרין אותו בפניו אלא נכנסין לבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריך לאיזה דבר ושומעין צערו ומבקשין עליו רחמים |
| 193:11 One who has before him two (possible) mitzvot, to visiting the sick and comforting mourners, if he is able to fulfill both, visiting the sick is first, in order to request mercy on them. If it's not possible to fulfill both, comforting mourners is first, for this is an act of loving kindness to both the living and the dead. | מי שיש לפניו שתי מצות ביקור חולים וניחום אבלים אם אפשר לו לקיים שניהם ביקור חולים קודם כדי לבקש רחמים עליו ואם אי אפשר לו לקיים שניהם ניחום אבלים קודם שהוא גמילת חסד עם החיים ועם המתים |
To subscribe click here. To unsubscribe
click here
To learn about our program for Mishna Yomis
click here