|
177:2 The Cohen said to him, inside this time,1 give it to me and I'll
take care of it. If it doesn't have a blemish, he's not allowed to give
it to him, because this is like doing a favor to the (ordinary) Jew, 2
(that he (the Cohen) will look after it under (for) him)3 so that he
will give it to him,4 and this is forbidden because it's like stealing
from others.5 However, if it developed a blemish during the time period,
and the Cohen said to him: ''give it to me so we can eat it'' This is
allowed for he can slaughter it straight away.6
1) While it's still too young. 2) There are three categories of Jews, the priest or Cohen, the Levi, and the rest who are ordinary Jews and termed Yisrael. 3) It's forbidden for a Cohen to do work for an ordinary Jew. It's also forbidden for the Jew to ask the Cohen to do something. See Ch. 144:9. 4) And not to another Cohen. 5) From another Cohen who might otherwise have been chosen by the ordinary Jew to receive the animal when it was old enough. 6) Because it has developed a blemish. |
אמר לו הכהן תוך הזמן תנהו לי ואני אטפל בו אם אין בו מום אינו רשאי ליתנו לו מפני שזהו כמו שעושה לו טובה לישראל שהוא יטפל בו תחתיו בשביל שיתנהו לו וזהו אסור דהוי כגוזל אחרים אבל אם נפל בו מום תוך הזמן ואמר לו הכהן תנהו לי שאוכלנו מותר שהרי יכול לשחטו מיד |
|
177:3 If the Cohen doesn't want to receive it, because at this time it
would be a lot of trouble, for him to bring up (the animal) until it
develops a blemish,1 he isn't allowed,2 because this would look like
disrespecting one of the Cohen's gifts. In any event, the (ordinary) Jew
is forbidden to give it to the Cohen in order to annoy him or have
revenge on him,3 and if he does this, the Cohen doesn't need to receive
it. Similarly if the (ordinary) Jew transgressed because he could have
sold the animal to a non-Jew before (the first-born) was delivered, and
didn't sell it, the Cohen doesn't have to receive the first-born, rather
he himself4 should look after it until a blemish develops and then give
it to the Cohen.
1) Then he can slaughter and eat it. 2) To refuse the animal. 3) By forcing him into the expense and work of looking after the animal until it was old enough to be slaughtered. 4) The ordinary Jew. | אם הכהן אינו רוצה לקבלו מפני כי בזמן הזה יש בו טורח גדול לגדלו עד שיפול בו מום אינו רשאי מפני שנראה כמבזה מתנות כהונה ומכל מקום הישראל אסור לו ליתנו לכהן כדי להקניטו או לנקום ממנו ואם עושה כן אין הכהן צריך לקבלו וכן אם פשע הישראל שהיה יכול למכור את הבהמה לאינו יהודי קודם שילדה ולא מכרה אין הכהן צריך לקבל את הבכור אלא הוא בעצמו יטפל בו עד שיפול בו מום ואז יתנהו לכהן |
| 177:4 The first-born during this time, needs to be kept until a blemish develops, and when it develops a blemish, it's shown to three Torah sages, and one of them should be expert in knowing if the blemish is permanent and then they permit it. Afterwards it's slaughtered and if it's kosher, they eat it, and it's also permitted to a (ordinary) Jew, but it isn't sold in a butcher's shop and isn't weighed, and we don't give from it to dogs, and we don't sell or give from it to a non-Jew. | הבכור בזמן הזה צריכין להשהותו עד שיפול בו מום וכשנפל בו מום מראין אותו לשלשה בעלי תורה ואחד מהם יהיה בקי לדעת אם הוא מום קבוע ומתירין אותו ואחר כך שוחטין אותו ואם הוא כשר אוכלין אותו ומותר גם לישראל אבל אינו נמכר במקולין ואינו נשקל בליטרא ואין נותנין ממנו לכלבים ואין מוכרין או נותנין ממנו לאינו יהודי |
To subscribe click here. To unsubscribe
click here
To learn about our program for Mishna Yomis
click here