| 131:3 It is a mitzvah at the (Erev Yom Kippur) meal to have plenty of food and drink. Whoever eats and drinks on the day preceding Yom Kippur for the sake of this mitzvah is considered as if he had fasted on that day as well. It is a mitzvah to eat fish during the first meal of the day. | מצוה להרבות בסעודה לאכול ולשתות וכל האוכל ושותה בערב יום הכפורים לשם מצוה נחשב לו כאלו התענה גם היום ומצוה לאכול דגים בסעודה הראשונה |
|
131:4 Sins a person has committed against his fellow man Yom Kippur
itself does not atone for until one has appeased that person. as it is
said:1 ''...from all your sins before the Lord, you will be cleansed.''
That is to say, your sins, those that are only before the Lord, Yom
Kippur atones for, but whatever was between a person and his fellow man,
Yom Kippur does not atone for until one has appeased that person.
Therefore, every person needs to be scrupulous, that if he is holding on
to someone else's money unlawfully, he should return it, and appease
him. If he is holding money which he is not sure about whether it
rightfully belongs to him or not, he should notify this person that he
wants to appear (together) with him immediately after Yom Kippur, in
judgement accordingly to the holy Torah.2 He must truly intend to carry
out whatever the court decides. Also, if he did not sin against this
person, except verbally, he needs to appease him, and is obliged to go
himself and appease him. However, if this is difficult for him, or if he
realizes that it will be more effective to appease through a third
party, he may send someone else. The person from who we are requesting
forgiveness, should forgive with a full heart, and not be cruel
(refuse), because this is not a trait of (the descendants of) Israel,
rather, it is a trait of (the descendants of) Esau, of whom it was
said:3 ''His wrath is preserved forever.'' Similarly, it was said about
the Gibonites since they did not forgive or be appeased:4 ''the
Gibonites are not of the Children of Israel.'' However, the way of the
descendants of Israel is to be:5 ''hard to make angry and easy to
pacify''. When the one who has sinned (against him) asks from him
forgiveness, he should forgive (him) with a full heart and willingly.
Even if much pain was caused him, he should not seek revenge or bear a
grudge. On the contrary, if the one who has sinned him does not awaken,
to come and ask for forgiveness, he (the wronged one) should overcome
his disappointment and make himself accessible to this same sinner, so
that he will ask for forgiveness from him. One who does not remove
hatred (from his heart) on Yom Kippur, his prayers will not be heard,
Heaven forbid. Everyone who rises above his (negative) traits, will have
all his sins overlooked (forgiven).
1) Leviticus 16:30 2) i.e. a Bet Din. 3) Amos 1:11 4) II Samuel 21:2 5) Avot 5:11 | עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד יום הכפור מכפר אבל מה שבין אדם לחבירו אין יום הכפור מכפר עד שירצה את חבירו לכן צריך כל אדם לדקדק שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין יחזיר לו ויפייס אותו ואם יש בידו ממון שהוא מסופק בו אם הוא שלו על פי דין או לא יודיע לחבירו שהוא רוצה לעמוד עמו מיד לאחר יום הכפורים לדין תורה הקדושה ויקבל עליו באמת לקיים כאשר יצא מפי הבית דין וגם אם לא חטא כנגד חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ומחוייב ללכת בעצמו לפייסו אך אם קשה עליו או שהוא מבין כי יותר קרוב שיתפייס על ידי אמצעי יעשה על ידי אמצעי והאיש אשר מבקשין ממנו מחילה ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי כי אין זה ממדת ישראל אלא ממדת עשו שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה אבל דרכן של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעוס ונוח לרצות וכשהחוטא מבקש ממנו למחול ימחול בלב שלם ובנפש חפצה ואפילו הצר לו הרבה לא יקום ולא יטור ואדרבא אם החוטא אינו מתעורר לבא עליו לבקש מחילה יש לו להאיש העלוב להמציא את עצמו לאותו שחטא כדי שיבקש ממנו מחילה ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכפורים אין תפלתו נשמעת חס ושלום וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו |
|
131:5 If the person whom one wronged has died1 one should bring ten
people to his grave and say ''I have sinned against the G-d of Israel
and to this man (Mr. So and So - insert the name) have I sinned
against''. They answer him: ''You are forgiven, you are forgiven, you
are forgiven''. He should go barefoot. He should also detail the sin as
long as doing so would not be an embarrassment to the deceased. If the
grave of the deceased is more than three ''parsa'ot''2 from the place
where the person who sinned lives, he need not go himself to there.
Rather send his representative, and the representative takes there ten
people, and they go to the grave, and he says: ''I am the representative
of ----, and publicly announce that I have been sent by ---- to ask for
forgiveness on what he sinned...'' If one insulted a person after he
died, he does not have to go to his grave, rather ask from him
forgiveness in the place where he insulted him. If he slandered him, he
must also resolve to repent for transgressing a ban (enacted by the
Sages) of the earlier generations, to not slander the dead.
1) Before you could ask him for and receive his forgiveness. 2) A ''parsah'' is approximately 2.8 miles. | אם מת זה האיש אשר חטא כנגדו מביא עשרה אנשים ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולזה האיש פלוני שחטאתי לו והם ישיבו לו מחול לך, מחול לך, מחול לך ויש לו לילך יחף גם יש לו לפרט את החטא אם אינו בזיון להמת אם קבר המת הוא חוץ לשלש פרסאות ממקום שדר בו החוטא אינו צריך לילך בעצמו לשם אלא ישלח שלוחו והשליח יקח שם עשרה אנשים וילך על קברו ויאמר הנני שליח של פלוני מודה ברבים ששלחני פלוני לבקש מחילה על מה שחטא וכו' אם חרף אדם לאחר מותו אינו צריך לילך על קברו אלא יבקש ממנו מחילה במקום שחרפו ואם הוציא עליו שם רע צריך לקבל על עצמו תשובה על שעבר חרם הקדמונים שלא להוציא שם רע על מתים |
To subscribe click here. To unsubscribe
click here
To learn about our program for Mishna Yomis
click heree