If a woman was imprisoned by heathens, if for the sake of money, she is permitted to her husband, and if for the purpose of [taking her] life, she is forbidden to her husband. 
If troops of siege have taken a town. All the priests` wives who are in it are unfit. If they have witnesses, even a slave. Even a handmaid, they are believed. No one is believed as to himself. 
R. Zechariah b. ha-Kazzab said: By this temple her hand did not move out of my hand from the time that the heathens entered Jerusalem until they departed. They answered him: no one may testify concerning himself.

 כתובות 2.9 
האישה שנחבשה בידי גויים-- על ידי ממון, מותרת לבעלה; ועל ידי נפשות, אסורה׃ עיר שכבשה כרקום-- כל הכוהנות שבתוכה, פסולות; ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה-- הרי אלו נאמנין׃ שאין אדם מעיד על ידי עצמו׃ אמר רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה-- לא זזה ידה מתוך ידי, משעה שנכנסו גויים לירושלים עד שיצאו; אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו

The following are believed on testifying when they are grown-up to what they have seen when they were small: a person is believed on saying ` this is the handwriting of my father.` `this is the handwriting of my teacher. `this is the handwriting of my brother: remember that that woman went out with a hinuma and uncovered head, `that that man used to go out from school to immerse in order to eat Terumah`. `that he used to take a share with us at the threshing floor, that this place was a Beth Ha-Peras.` that up to here we used to go on Sabbath. But a man is not believed when he says: so-and so had a way in this place, that man had a place of standing up and lamentation in this place.

 כתובות 2.10 
אלו נאמנין להעיד בגודלן, מה שראו בקוטנן׃ נאמן אדם לומר, זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של אחי; זכור הייתי באשת פלוני שיצאת בהינומה, וראשה פרוע; ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו; ושהיה חולק עימנו על הגורן; ושהמקום הזה בית הפרס הוא; ועד כאן היינו באים בשבת׃ אבל אין אדם נאמן לומר, דרך היה לאיש פלוני במקום הזה, ומעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה