Should a widow say, `I have no desire to move from my husband`s house`, the heirs cannot tell her, go to your father`s house and we will maintain you`, but they must maintain her in her husband`s house and give her a dwelling becoming her dignity. If she said, however, have no desire to move from my father`s house`, the heirs are entitled to say to her, `if you stay with us you will have your maintenance, but if you do not stay with us you will receive no maintenance`. If she based her plea on the ground that she was young and they were young, they must maintain her while she lives in the house of her father.

 כתובות 12.3
אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי-- אין היורשין יכולין לומר לה, לכי לבית אביך, ואנו זנין אותך; אלא זנין אותה, ונותנין לה מדור לפי כבודה׃ אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא-- יכולין היורשין לומר לה, אם את אצלנו, יש ליך מזונות, ואם אין את אצלנו, אין ליך מזונות; אם הייתה טוענת, מפני שהיא ילדה והם ילדים-- זנין אותה, והיא בבית אביה

So long as she lives in her father`s house [a widow] may recover her Kethubah at any time. As long, however, as she lives in her husband`s house she may recover her Kethubah only within twenty-five years, because in the course of twenty-five years she has sufficient opportunities of rendering favours corresponding [in value to the amount of] Her Kethubah; so R. Meir who laid down the ruling in the name of R. Simeon b. Gamaliel. The Sages, however, ruled: so long as she lives in her husband`s ho use [a widow] may recover her Kethubah at any time, but as long as she lives in her father`s house she may recover her Kethubah only within twenty-five years. If [the widow] died, Her heirs must mention her Kethubah within twenty-five years.

 כתובות 12.4
כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה, שיהא בעשרים וחמש שנה שתעשה טובה כנגד כתובתה, דברי רבי מאיר שאמר משם רבן גמליאל׃ וחכמים אומרין, כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים׃ מתה-- יורשיה מזכירין כתובתה, עד עשרים וחמש שנים