Mishnah Arachin 9:1: If one sold his field [of possession] at the time when the Jubilee was in force, he may not redeem it for two years, as it says: “According to the number of the years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15). If there was a year of blight or mildew, or a seventh year, it is not included in the count. If he only broke the ground [without planting] or left it fallow [for a year], that year is included in the count. Rabbi Elazar says: if he sold it to him before Rosh Hashanah, and it was still full of fruit, he enjoys three crops in two years. 2

המוכר את שדהו בשעת היובל. אינו מותר לגאול פחות משתי שנים. שנאמר (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך היתה שנת שדפון וירקון או שביעית. אינה עולה לו מן המנין. נרה או הובירה. עולה לו מן המנין. רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים:

Mishnah Arachin 9:2: If he sold it to the first for one hundred [dinar] and the first sold it to the second for two hundred, then he need reckon only with the first, as it says, “With the man to whom he sold” (Leviticus 25:27). If he sold it to the first for two hundred, and the first sold it to the second for one hundred, then he need reckon only with the second, as it says: “With the man” (ibid)— the man in possession of the field. One may not sell a distant field in order to redeem a near one, or a poor field in order to redeem a good one. One may not borrow [money] in order to redeem, nor redeem it in halves. But in the case of objects consecrated, all these [things] are permitted. In this respect the laws concerning a person’s [property] are more stringent than those concerning sacred things.

מכרה לראשון במנה. ומכר הראשון לשני במאתים. אינו מחשב אלא עם הראשון. שנאמר (ויקרא כה, כז) לאיש אשר מכר לו. מכרה לראשון במאתים. ומכר הראשון לשני במנה. אינו מחשב אלא עם האחרון. שנאמר (שם) לאיש. לאיש אשר בתוכה. לא ימכור ברחוק. ויגאול בקרוב. ברע ויגאול ביפה. לא ילוה ויגאל. ולא יגאל לחצאים. ובהקדש מותר בכולן. זה חומר בהדיוט מבהקדש: