Mishnah Arachin 6:4: If he had many [tools] of one kind, and few of another kind, they may not say to him to sell the many and buy some of the few, but one leaves him two of the kind of which he has many and all that he has from those of which he has few. One who consecrates [all] his possessions to the Temple, they include his tefillin in the evaluation.

היה מין אחד מרובה. ומין אחד מועט. אין אומרים לו למכור מן המרובה. וליקח לו מן המועט. אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה. וכל שיש לו מן המועט. המקדיש את נכסיו. מעלין לו את תפיליו:

Mishnah Arachin 6:5: Whether one consecrates his property or evaluates himself, it [the Temple] has no claim to his wife's garments or his children's garments or to the dyed clothes which he had dyed for their use or to the new sandals which he has bought for their use. Although they said: “Slaves are sold with their garments to increase their value,” because when a garment for thirty dinar is bought for him his value is increased by a maneh. And likewise with a cow, if it is held in waiting to the market-day it increases in value, and similarly a pearl, if brought to a big city increases in value. Nevertheless, the Temple fund can only claim the value of anything in its own place and at its own time.

אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו. ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן. אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח. שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר. משביח הוא מנה. וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס. משבחת היא. וכן מרגלית. אם מעלין אותה לכרך. משבחת היא. אין להקדש אלא מקומו ושעתו: