Mishnah Arachin 6:2: A man who dedicates his possessions to the Temple fund while he is still liable for his wife's ketubah or in debt to a creditor, the wife cannot collect her ketubah from the consecrated property nor the creditor his debt. Rather he who redeems them must redeem for the purpose of paying the wife her ketubah or the creditor his debt. If he had dedicated ninety maneh worth of property, and he owed one hundred maneh, then he [the creditor] must add one dinar more and he redeems the property for the purpose of paying the ketubah to the wife or the debt to the creditor.

המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב. אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש. ולא בעל חוב את חובו. אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו. הקדיש תשעים מנה. והיה חובו מאה מנה. מוסיף עוד דינר. ופודה בו את הנכסים הללו. על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו:

Mishnah Arachin 6:3: Even though they said: they take pledges from those who owe vows of value, they allow him food for thirty days, clothing for twelve months, bed and bedding, shoes and tefillin. For himself, but not for his wife and children. If he was a craftsman, they leave him two tools of every kind. If he was a carpenter, they leave him two axes and two saws. Rabbi Eliezer says: if he was a farmer, they leave him his yoke [of oxen]; if a donkey driver, they leave him his donkey.

אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן. נותנין לו מזון שלשים יום. וכסות שנים עשר חדש. ומטה מוצעת וסנדלין ותפילין לו אבל לא לאשתו ולא לבניו. אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין. חרש נותנין שני מעצדין ושתי מגרות. רבי אליעזר אומר אם היה אכר נותנין לו את צמדו. חמר נותנין לו את חמורו: